מדד מסת הגוף (BMI) הוא חישוב פשוט המשמש כדי לקבוע אם אדם סובל מתת משקל, משקל תקין, עודף משקל או השמנת יתר. החישוב מבוסס על גובהו ומשקלו של האדם ומספק אינדיקציה כללית לשומן הגוף שלו.
הנוסחה לחישוב BMI היא:
BMI = משקל (ק"ג) / (גובה (מ'))^2
BMI של פחות מ-18.5 נחשב לתת משקל, BMI בין 18.5 ל-24.9 נחשב למשקל תקין, BMI בין 25 ל-29.9 נחשב לעודף משקל, ו-BMI של 30 ומעלה נחשב להשמנה.
חשוב לציין ש-BMI אינו כלי אבחוני ואין להשתמש בו כמדד הבלעדי לבריאותו של האדם. זה יכול לספק רק אינדיקציה כללית לשומן הגוף של אדם ואינו לוקח בחשבון גורמים כמו מסת שריר, צפיפות עצם ופיזור שומן הגוף.
מחשבון BMI ילדים ומבוגרים
על מנת לספק חישוב מדויק יש להוסיף את הפרטים הבאים – מין, גיל, גובה ומשקל:
מגבלות החישוב
קיימות מספר מגבלות לשימוש ב-BMI כמדד לשומן הגוף. לדוגמה, ספורטאים ואנשים מבוגרים עשויים להיות בעלי מסת שריר גבוהה יותר ואחוז שומן נמוך יותר בגוף, מה שיכול לגרום לסיווג BMI גבוה יותר למרות שהם במצב בריאותי תקין. מצד שני, אנשים מבוגרים עשויים להיות בעלי מסת שריר נמוכה יותר ואחוז שומן גבוה יותר בגוף, מה שעלול לגרום לסיווג BMI נמוך יותר למרות שהם עשויים להיות בסיכון גבוה יותר לבעיות בריאותיות.
בנוסף, BMI אינו לוקח בחשבון את התפלגות השומן בגוף. אדם עם כמות גבוהה של שומן בטני, למשל, עשוי להיות בעל BMI תקין אך נמצא בסיכון גבוה יותר לבעיות בריאותיות מאדם עם BMI דומה שיש לו כמות נמוכה יותר של שומן בטני.
שימושים נפוצים במחשבון BMI
למרות מגבלות אלו, BMI נותר כלי בשימוש נרחב ונגיש לקביעת רמת השומן הכללית של האדם בגוף. הוא משמש לעתים קרובות כנקודת מוצא עבור ספקי שירותי בריאות כדי לקבוע אם אדם נמצא בסיכון מוגבר לבעיות בריאותיות כגון מחלות לב, סוכרת מסוג 2 וסוגי סרטן מסוימים.
ספקי שירותי בריאות עשויים להשתמש באמצעים נוספים, כגון מדידות עובי קפל העור, עכבה ביו-חשמלית, וספיגת רנטגן כפולת אנרגיה (DXA), כדי לקבוע את אחוז השומן בגוף של אדם וכדי לקבל הערכה מדויקת יותר של בריאותו.
כלי עזר המעודד שמירה על תזונה נכונה ואורח חיים בריא
חשוב לשמור על אורח חיים בריא, הכולל פעילות גופנית סדירה ותזונה מאוזנת, בנוסף לניטור ה-BMI שיכול לשמש אותנו ככלי עזר בסיסי לבחינת רמת המסה והמשקל בגוף.
לסיכום, מחשבון ה-BMI הוא כלי שימושי לקביעת רמת השומן הכללית של האדם, אך אין להשתמש בו כמדד הבלעדי לבריאותו של האדם. גורמים רפואיים (רופאים, תזונאים ודיאטנים קליניים) עשויים להשתמש באמצעים נוספים כדי לקבל הערכה מדויקת יותר על מצבו הבריאותי של הנבדק.
